נכתב על-ידי: serenaspearsdance. תורגם מאנגלית לחברי קהילת לטינו-מיינד. התמונה צולמה ע״י: George Piper.
הופעות וריקודים חברתיים הם שתי חיות שונות לחלוטין. מה שנראה טוב בהופעה, לרוב שובר את הכללים הבסיסיים של ריקוד חברתי ולא מרגיש טוב כשזה נעשה ברחבת הסושיאל.
כשאתה מופיע, אתה יוצר הסכם עם בן.בת הזוג שלך לבצע תרגיל ספציפי בזמן ספציפי במוזיקה, הרבה זמן מראש ולפני שהריקוד מתבצע בפועל. לאחר מכן אתם חורשים את הרצף הספציפי עד שאתם מסוגלים לעשות אותו מתוך שינה […].
זה בדיוק ההפך ברחבת הסושיאל, שם, בזמן אמת, אתם יוצרים יחד תנועות עם אדם אחר. לעיתים על שיר שאתם לא מכירים, לפעמים גם עם אדם שאתם לא מכירים! צריכה להיות זרימה וגמישות בתנועה שלכם, הסתגלות לשינוי, כדי שתוכלו באמת לשתף פעולה בזמן אמת. אתם רוצים להיות מסוגלים לתקן בעיות טבעיות בתקשורת בינכם, לאפשר רעיונות של שני המשתתפים, ולמנוע ביטול האחד של השניה שיכול בפוטנציה להכאיב לכם על הדרך. כישורי במה לא מלמדים את זה, ואם לא שולטים בזה, זה יעצור לכם את הצמיחה וההתפתחות.
הורג אותי שיש תפיסה רווחת בסצנת הריקודים שלהקות יקחו אותך ״לשלב הבא״. אם המטרה שלך היא להיות רקדן חברתי מצויין, להקות זוגיות לא יעזרו לכישורי הסושיאל שלך. רק שיפור בהובלה ובמובלות. נקודה.
קיימים אנשי במה שהם גם רקדני סושיאל נפלאים, אבל הם למדו ויודעים את ההבדלים בין השניים. מתחילים לא מכירים את ההבדלים האלה.
רקדנים במסלול הבמה בלי שום חינוך בסיסי לרחבת הסושיאל והגישות השונות של שני הסגנונות הללו זו פגיעה אנושה בסצנת הסושיאל בטווח הקצר, ופגיעה מסוכנת וחסרת אחריות לטווח הארוך.
[...] מה שאני רואה כבעיה גורפת זה חוסר היכולת [של מדריכים] לעניין רקדנים בללמוד טכניקת סושיאל נכונה, בלי לעטוף אותה בכל הזוהר והמניירות.
חוסר יכולת לטפח גישה חיובית כלפי צמיחה איטית, כבוד לבסיס, לחזרתיות ועבודה קשה. חוסר יכולת של רוב המדריכים ללמד מתחילים איך לרקוד האחד עם השנייה, לשמור האחד על השנייה וליצור סביבה תומכת ובטוחה. חוסר תשומת לב לפרטים כשאתם מלמדים טכניקה בסיסית רק כדי שהם ירגישו טוב, לא רק יראו טוב. וחוסר תשומת לב מוחלטת כלפי הצד של המובלת בריקוד.